חלון ראווה הוא פסיפס אוטוביוגרפי פיוטי, סיפורי ורגשי. טלאים-טלאים בדמות הסוגה הספרותית הפרגמנטרית, ביחידות טקסט קצרות - לעיתים פרוזאיות ולעיתים שיריות - מגוללת לאה צבעוני את חייה.

האסתטיקה הפרומה של הפרגמנט, המושתתת על חלקיות והתבוננות כנקודת מוצא, מאפשרת לצבעוני לצופף את שלל התנסויותיה תחת קורת גג אחת ללא הייררכיה ודרמטיזציה. זו חוויית קריאה מסחררת ואותנטית מאין כמוה. מה גם שחלון הראווה לא נועד רק כדי לעורר את התעניינותם של העוברים ושבים. זה חלון ראווה מיוחד שהוא כר להרהור ולמבט פנימי של הכותבת ביחס לחייה הנפרשים לפניה בטבעיות כמעט נונשלנטית וללא סנסציות חרף מורכבותם של הדברים, בתובנות שכל כולן כנוּת פשוטה ואגבית המתארת איך הכול התארע בזמן אמת.

הספר בולט בריבוי עניינים באותה הקדרה. סחלב-עד ותאונת דרכים יופיעו זה לצד זה ללא מדרג – הכול משמעותי ויוקד באותה המידה. במקטע "על האושר ועל האהבה" צבעוני מביעה זאת בצלילות נפלאה ומדויקת: "בכיתי בכי של צער. בכיתי בכי של שמחה. הדמעות זלגו. והצער עלה מתוך האושר, והאושר השתכשך בצער, ושניהם נכרכו יחדיו ולא חדלו."